פסק-דין בתיק עפ"ת 41015-02-12

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה (כב' ס. הנשיא השופט לנדסמן), מיום 9.1.12 בתיק ת"ד 1256/07, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, וגרימת תאונת דרכים.

בית משפט קמא גזר על המערער עונש של 4 חודשי מאסר, ועונשים נילווים, תוך שהוא מדגיש את נסיבות החומרה הרבות הקשורות באירוע, הן אלה הקשורות למעשה, דהיינו נהיגה ללא רישיון ובשכרות גבוהה, והן אלה הקשורות לעושה, עברו התעבורתי המכביד. בית משפט קמא קבע, כי בנסיבות אחרות היה משית על המערער עונש  מאסר בפועל לתקופה ארוכה, אולם נוכח חלוף הזמן של למעלה מ- 7 שנים בין האירוע לבין גזירת הדין, הסתפק בתקופה קצרה.

הסנגור טען בכתב הערעור, כי מדובר באירוע משנת 2003, והימשכות ההליך נגרמה בחלקה בגין המערער, ובחלקה שלא באשמתו. עוד טען, כי המערער ניהל תיק אחר דומה, בשנת 2004, ואילו היה מצרף אליו את התיק הנוכחי, הענישה לא היתה משתנה באופן משמעותי. עוד ציין הסנגור, כי לא נשקל לקולא עברו התעבורתי של המערער מהעת האחרונה, אשר החל משנת 2004 לא ביצע כל עבירת תעבורה. המערער גם שינה מהקצה לקצה את אורחות חייו לאחר שחרורו מבית הסוהר בשנת 2006, והוא עובד באופן מסודר כבר מספר שנים. על כן, שליחתו לבית הסוהר, תהרוס את השינוי החיובי שעשה בחייו.

לפיכך,  עתר הסנגור להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות.

ב"כ המשיבה התנגד לקבלת הערעור. הוא הצביע על חומרת העבירות, כמות האלכוהול הגבוהה, פקיעת רישיונו של המערער כבר בשנת 1986, ועברו המכביד, הכולל עבירות של נהיגה בשכרות ובפסילה.

בטרם ניתן פסק הדין בערעור, הופנה המערער לממונה על עבודות השירות, והתקבלה חוות דעת חיובית בעניינו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע להמרת המאסר בעבודות שירות.

אילו היה מדובר בנסיבות רגילות, ואפילו בשיהוי ניכר, ברי כי לא היה מקום להתערב בגזר הדין, וניתן לומר אף כי מדובר בגזר דין מקל במיוחד. אלא שחלפו שמונה שנים בין האירוע נשוא כתב האישום, לבין מועד גזר הדין. אם היה המערער ממשיך בדרכיו הנלוזות, המצב היה שונה. אלא שמגיליון הרישום התעבורתי עולה שהמערער זנח לחלוטין את אורח החיים העברייני, והוא מנהל עתה אורח חיים נורמטיבי. המערער ריצה מאסר בפועל בגין עבירה דומה אחרת, ומאז שהשתחרר בשנת 2006, עלה על דרך המלך, ולא הורשע בכל עבירה נוספת. לפיכך, נראה לי כי שליחתו למאסר בפועל, תפר את האיזון הנכון בין אינטרס הציבור לאינטרס הפרט, באשר תגרום נזק מיותר למערער, בנסיבות בהן ממילא קהה עוקצו של המאסר. בדיוק לצורך כך, שעה שעסקינן בנאשמים שאינם מהווים סכנה מיידית לשלום הציבור, נועד הכלי של מאסר בעבודות שירות, שהינו מאסר לכל דבר ועניין, אך לא בין כותלי בית הסוהר.

לפיכך, אני מקבלת את הערעור וקובעת שעונש המאסר ירוצה בעבודות שירות, החל מתאריך 2.9.12, במרכז קליטה "בית קנדה" באשדוד.

המערער יתייצב לריצוי עבודות השירות, במועד הנ"ל, בגוש דרום של מפקדת שב"ס.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשע"ב, 02/07/2012 במעמד הנוכחים.